אל מול בית הדין הגבוה בהאג – פה סוף סוף מתעורר האריה השואג

שנים שאנחנו יושבים על ספסל הנאשמים של בית הדין הבינלאומי בהאג, מנסים להוכיח שאנחנו לא מה שאומרים עלינו. אנחנו שולחים את טובי המשפטנים, מציגים מצגות צבעוניות, מראים סרטונים של מחבלים מסתתרים מאחורי אזרחים, ובטוחים שאם רק נסביר קצת יותר טוב – העולם יבין. אבל המציאות מכה בנו פעם אחר פעם: בהאג לא מחפשים את האמת, הם מחפשים את ישראל.

כאשר התובע הראשי עומד ומקריא את רשימת ההאשמות, קשה שלא להרגיש את כובד ההיסטוריה. אלא שהפעם, משהו בישראל השתנה. אם בעבר היינו ממהרים להקים ועדות חקירה פנימיות ולשלוח משלחות פיוס לבירות אירופה, היום התגובה היא אחרת. העם בישראל התפכח מהאשליה שאפשר לרצות את מוסדות הצביעות הבינלאומיים.

"האריה הישראלי התעורר. הוא כבר לא מחפש ליטוף ממדינות אירופה המטיפות מוסר, אלא עומד על זכותו הבסיסית ביותר: הזכות להגן על חיי אזרחיו ללא כחל ושרק."

יש מי שטוען, בעיקר באולפנים מסוימים ובעיתוני הבוקר, שאנחנו הופכים למדינה מצורעת. שהבידוד המדיני יחנוק אותנו. הם מציעים לנו, שוב, להרכין ראש. 'בואו נהיה חכמים ולא צודקים', הם לוחשים. אך ההיסטוריה מלמדת שמי שמוותר על צדקתו בשם 'חכמה' מדומיינת, מאבד בסוף גם את ההרתעה וגם את הכבוד.

ההתייצבות מול האג אינה רק מאבק משפטי, היא מערכה תודעתית על זכות קיומנו. כשמדינת ישראל עומדת שם, זקופה, ולא מקבלת את חוקי המשחק המוטים, היא מעבירה מסר למזרח התיכון כולו: בעל הבית השתגע. אנחנו לא מתכוונים לשחק יותר ב'משפט בינלאומי' שמחייב רק צד אחד. אנחנו נילחם על הבית, על האמת שלנו, ואם צריך – נשאג כל כך חזק עד שבהאג ירעדו החלונות.